נושא: תביעת נזיקין וחלוקת אחריות בגין פיצוץ בצינור מים ראשי בבית משותף
הצדדים:
התובע: בעל דירה בקומה התחתונה (הניזוק)
הנתבע: נציגות ועד הבית המשותף
עיקרי טענות הצדדים
טענות התובע (בעל הדירה הניזוקה):
התובע הינו בעלים של דירת מגורים בקומת הקרקע של הבניין.
לטענתו, לפני מספר שבועות חל פיצוץ פתאומי בצינור מים העובר בתווך הקיר המרכזי של הבניין,
דבר שגרם להצפה מאסיבית, רטיבות קשה ועובש נרחב בכל חלקי דירתו, לצד פגיעה חמורה ברהיטים ובטיח.
התובע מציג חוות דעת של אינסטלטור מוסמך ואיתור תרמוגרפי המוכיחים כי מקור הכשל הוא בצינור מים אנכי ראשי,
המשרת את הזרמת המים לכלל הדירות בקומות העליונות של המבנה, ולא בצינור הסתעפות פרטי השייך לדירתו.
לפיכך, מגיש התובע תביעה נגד ועד הבית לכיסוי מלא של עלויות התיקון, הייבוש, השיפוץ התשתיות והחלפת הרהיטים
שנפגעו, שכן מדובר ברכוש משותף באחריות הבניין.
טענות הנתבע (נציגות ועד הבית):
נציגות ועד הבית דוחה את האחריות הבלעדית לנזקים ההיקפיים.
לטענתם, ועד הבית פעל מיד עם קבלת הקריאה, הזמין אינסטלטור מטעמו וסגר את שיבר המים הראשי כדי לעצור את
ההצפה, ואף שילם במלואו על תיקון הצינור עצמו שהיה פגום.
ועד הבית טוען כי הפיצוץ בצינור אירע כתוצאה מבלאי סמוי ולא צפוי (גדר "אונס" גמור בהלכה), ולכן אין הבניין מחויב
לפצות את הדייר על נזקי רכושו הפרטי הפנימיים (הצבע, הטיח והרהיטים), אלא רק לתקן את התשתית המשותפת
עצמה כפי שנעשה.
לשיטתם, קופת ועד הבית מיועדת לתחזוקה ולא לביטוח נזקים עצמאיים של דיירים.
נימוקי בית הדין והמקורות ההלכתיים
הגדרת צינור מים ראשי כרכוש משותף ואחריות השותפים
הבסיס ההלכתי:
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קסא) ובמסכת בבא בתרא מבואר כי כל תשתית המשמשת את כלל השותפים בחצר או
בבניין (כגון מרזב משותף, כותל חצר או באר מים) – דינה כרכוש משותף של כולם, וכל השותפים נושאים בעלויות
התחזוקה והתיקון שלה בשווה או לפי החלק היחסי.
בהתאם לחוק המקרקעין ומנהג המדינה, כי צינור מים אנכי המוליך מים לכלל הדירות בבניין נחשב לרכוש משותף
לפיכך, ברור ואל ספק כי עלות תיקון הצינור עצמו מוטלת על קופת ועד הבית, כפי שביצע הועד בפועל.
האחריות לנזקי המים המשניים (דין המזיק מכוח ממונו שהפקיר)
הבסיס ההלכתי:
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנה) בדיני נזיקי שכנים, מבואר כי אם חלה נזילה או פיצוץ ברכושו של אדם (או ברכוש
המשותף), החובה לפצות על הנזקים שנגרמו לדירה שמתחת תלויה בשאלת הרשלנות ("פשיעה").
אם הפיצוץ קרה באונס גמור בתוך הקיר ללא סימן מקדים, בעל הממון פטור מלשלם על הנזקים המשניים שקרו מאליהם
(דין גרמא באונס).
מאידך,
מרגע שנודע לוועד הבית על קיומו של הפיצוץ והנזילה הפעילה, חלה עליו חובה הלכתית מיידית לפעול לעצירת המים.
מתוך עדויות השכנים עלה כי ועד הבית השתהה בסגירת המים הראשיים ובתיקון במשך כיומיים מחשש להשבתת המים
לשאר דיירי הבניין.
השתהות מודעת הממשיכה את זרימת המים על חשבון השכן התחתון מוציאה את המקרה מגדר "אונס" ומגדירה אותו
כרשלנות (פשיעה), המחייבת את השותפים בפיצוי על החלק בנזק שנגרם כתוצאה מההשהיה.
החלטה
התביעה מתקבלת בחלקה המהותי.
נקבע כי ועד הבית נושא באחריות חלקית לנזקי הרטיבות והטיח בדירת התובע עקב השתהות בעצירת המפגע.
נקבע כי ועד הבית (מתוך הקופה המשותפת) ישלם לתובע פיצוי בסך חלוט של 12,000 ₪ השתתפות בעלויות שיקום
הטיח, הצבע והייבוש של הדירה התחתונה.
תביעת התובע לפיצוי מלא על רהיטים פנימיים שנפגעו בשעות הראשונות של הפיצוץ נדחית,
שכן תחילת האירוע הוגדרה כאונס מבני סמוי.
פסק הדין ניתן בתאריך ג' כסליו תשפ"ה