זכות מעבר שכנים בחניה פרטית

הנידון: תביעת בעל חניה פרטית למניעת מטרד וזכות מעבר של שכנים למחסנים,

ואחריות הקבלן עקב שינוי בתשריט

הצדדים:

התובע: בעל החניה הפרטית (המוצמדת בטאבו)

נתבעים 1: השכנים (בעלי המחסנים)

נתבע 2: הקבלן (בונה ומוכר הבית המשותף)

עיקרי טענות הצדדים והעובדות

טענות התובע (בעל החניה):

התובע רכש חניה פרטית הרשומה על שמו בטאבו כהצמדה לדירתו.

החניה תחוומה בין שני קירות צפופים (במרווח של כ-40 ס"מ מכל צד של הרכב).

מאחורי החניה ממוקמים מספר מחסנים השייכים לנתבעים 1. הדרך היחידה כיום להגיע אל מחסנים אלו היא מעבר פיזי

בתוך תחום החניה הפרטית של התובע.

התובע קובל על כך שמעבר הדיירים והובלת חפצים,

משאות ועגלות בצמוד לרכבו גורמים לחשש מתמיד ולסיכון ממשי של שריטות, מכות ונזקים לרכבו.

התובע דורש מבית הדין מתן צו מניעה שיאסור על השכנים לעבור בחנייתו הפרטית,

ולחייב את הקבלן (נתבע 2) להשיב את המצב לקדמותו או לפתוח מעבר חלופי.

טענות נתבעים 1 (השכנים בעלי המחסנים):

השכנים טוענים כי קיימת לזכותם "זיקת הנאה" וזכות מעבר מן הדין ("מצרני") המכוח כורח מציאותי,

שכן ללא מעבר בחניה אין לכם כל דרך גישה פיזית להגיע למחסניהם הפרטיים שנרכשו במיטב כספם.

לטענתם, הסתמכו על המצב הקיים בשטח בעת קבלת הדירות והמחסנים.

טענות נתבע 2 (הקבלן):

הקבלן מודה כי בתשריט המקורי של הבניין סומן מסדרון מעבר צדדי אל המחסנים,

אך טוען כי במהלך הבנייה בוצעו שינויים תכנוניים מקובלים ("תשיגי גבול/שינויי בנייה בתוך היתר"),

השטח המיועד למסדרון נסגר ונמכר כדין לשכן אחר.

הקבלן טוען כי המעבר דרך החניה הוא פרקטי,

סביר ומקובל בבתים משותפים צפופים, ועל כן אין להטיל עליו אחריות כספית או תכנונית כעת.

נימוקי בית הדין והמקורות ההלכתיים

בית הדין עיין בתשריט המקורי של הבניין, בנסח הטאבו המעודכן, שמע את טענות הצדדים

בעלות מוחלטת ומניעת תשמיש ברכוש הפרטי (דין היזק וסיכון ממוני)

הבסיס ההלכתי:

בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שסג, סעיף ו) נפסק כי אדם אינו חייב להרשות לאחרים להשתמש ברכושו הפרטי.

יתרה מזו, בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנד וסימן קנה) מובהר כי אדם זכאי למנוע שימוש של אחרים בשטחו המביא

עמו סיכון ממוני או מטרד מתמיד ("היזק ניכר").

לעניין הצמדות טאבו,

נפסק באופן עקבי כי נכס המוצמד לדירה באופן בלעדי בטאבו נחשב כחצרו הפרטית של בעליו לכל דבר ועניין.

מעבר צפוף ביותר (40 ס"מ בלבד) בצמוד לרכב פרטי מעמיד את נכסו של התובע בסכנת נזק מתמדת (שריטות ומכות),

ואין כל יסוד הלכתי לכפות על בעל החניה מחילה או הסכמה לסיכון רכושו.

זכות מעבר מקורח ואחריות יוצר המפגע (הקבלן)

הבסיס ההלכתי:

בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רעז) מובא הכלל שלפיו אדם אינו יכול לנצל נכס של אדם אחד כדי לפטור מצוקה או

מחדל שנוצרו על ידי אדם אחר ("אין גוזלים את זה כדי ליתן לזה").

בעלי המחסנים אינם רשאים לגזול את זכות השימוש הבלעדית של בעל החניה רק מפני שאין להם דרך גישה חלופית.

אחריות הקבלן עקב שינוי מן התשריט:

כאשר קבלן משנה מן התשריט המקורי,

חוסם מעבר מתוכנן ומוכר אותו לצד ג' ובכך יוצר מטרד ומחסור בלתי אפשרי לדיירים – האחריות הבלעדית מוטלת על

הקבלן ("המזיק בידיים").

הקבלן אינו יכול להטיל את תוצאות מחדלו ומכירתו הכפולה/המשונה על גבו של בעל החניה הפרטית.

החלטה

התביעה כנגד השכנים (נתבעים 1) מתקבלת. נקבע כי החניה היא רכוש פרטי לחלוטין.

נאסר על השכנים (בעלי המחסנים) או מי מטעמם לעבור דרך החניה הפרטית של התובע או להעביר בה ציוד.

התביעה כנגד הקבלן (נתבע 2) מתקבלת במלואה.

נקבע כי נתבע 2 הוא שייצר את הבעיה עקב סגירת המעבר המקורי המסומן בתשריט.

צו עשה לקבלן:

הקבלן (נתבע 2) מחויב בתוך 60 יום להסדיר על חשבונו הבלעדי דרך גישה חלופית,

תקנית וחוקית אל המחסנים שלא דרך החניה הפרטית של התובע.

במידה והקבלן לא יסדיר מעבר חלופי בתוך הזמן הקצוב, יידרש לפצות את בעלי המחסנים (נתבעים 1) בגין ירידת ערך

המחסנים והיעדר הגישה אליהם, בהתאם לשומה שתקבע על ידי שמאי מוסמך מטעם בית הדין.

פסק הדין ניתן בתאריך כ"ה אייר תשפ"ו