תביעת שכנים לצו מניעה ופיצויים בגין הרחבת דירה בחזית הבניין וחסימת נוף
הצדדים:
התובע: בעל דירה בקומה השנייה (הנפגע מחסימת הנוף)
הנתבע: שכן מהקומה הראשונה (הדייר המרחיב)
עיקרי טענות הצדדים
טענות התובע:
התובע והנתבע מתגוררים בבניין משותף, כאשר דירת התובע ממוקמת בקומה השנייה,
בדיוק מעל דירת הנתבע שבקומה הראשונה.
התובע קובל על כך שהנתבע החל בפרויקט של הרחבת דירה בחזית – חסימת נוף.
הנתבע בונה תוספת חדר הבולטת מספר מטרים קדימה אל חזית הרחוב.
בנייה זו יוצרת מעין "מרפסת גג" או גוש בטון המשתרע ישירות מתחת לחלון הסלון של התובע.
התובע טוען כי הרחבה זו חוסמת לחלוטין את הנוף הפתוח שהיה נשקף מחלונו,
מונעת כניסת אור שמש ואוויר, ויוצרת תחושת מחנק קבועה.
מעבר לפגיעה הקשה באיכות החיים, חסימת הנוף מורידה את ערך דירתו בעשרות אלפי שקלים.
התובע דורש צו מניעה להפסקת הבנייה, או לחלופין פיצוי כספי משמעותי בגין ירידת ערך הנכס.
טענות הנתבע:
הנתבע מבקש לדחות את התביעה.
לטענתו, הוא בונה על גבי שטח הקרקע השייך לו ויש בידו היתר בנייה חתום ומאושר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
הנתבע טוען כי על פי ההלכה, זכותו של אדם להרחיב את ביתו וליצור מרחב מחיה למשפחתו גוברת על הרצון של השכן
בנוף או אסתטיקה.
לשיטתו, "נוף" אינו נזק ממוני מוחשי הניתן לתביעה,
ואין מושג של בעלות על אוויר השמים או על הנוף הנשקף מרשות הרבים, ולכן הוא פטור מכל תשלום או צו.
נימוקי בית הדין והמקורות ההלכתיים
מעמד טענת "חסימת נוף" וחלון בדיני שכנים
הבסיס ההלכתי:
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנד, סעיף כו) נפסק כי מי שבא לבנות כותל כנגד חלונות חברו, צריך להרחיק ארבע
אמות כדי שלא יאפיל עליו וימנע ממנו את האור והאוויר.
מניעת אור ואוויר ("האפלת אורה") מוגדרת בהלכה כנזק ישיר ומוכח שאין לו חזקה, והשכנים מעכבים בעדו.
מאידך, יש להבחין בין חסימת אור ואוויר מוחלטת לבין חסימת נוף גרידא.
מעיקר דין תורה, אין לאדם "בעלות" על המראה הנשקף מחלונו אל עבר רשות הרבים,
לכן, אם הבנייה נעשתה בהרחקה הנדסית חוקית, ולא חסמה את האור הפנימי של הדירה אלא רק את הנוף האופקי,
אין היחיד יכול להוציא צו מניעה גורף כנגד שכן הבונה בהיתר הרשויות.
חובת פיצוי בגין ירידת ערך בשל פגיעה במנהג המדינה
בבתים משותפים בזמננו, שווי השוק של דירה מושפע באופן ישיר וניכר מקיומו של נוף פתוח או חסימתו המלאה על ידי
קיר בטון בולט.
פגיעה כזו חורגת לעיתים מהוויתור ההדדי הרגיל שבין שכנים.
מכוח סמכות הפשרה הקרובה לדין המוקנית בשטר הבוררות, וכדי למנוע מצב שבו דייר אחד משביח את נכסו בצורה
חריגה על חשבון ירידת ערך מובהקת של שכנו, מחייבים בתי הדין (כנהוג באתר 'פסקים') בפיצוי חלקי ומאוזן בגין
הפחתת שווי הדירה, בהתאם לאומדן שמאי.
החלטה
התביעה למתן צו מניעה כנגד עצם בניית ההרחבה – נדחית.
הנתבע רשאי להמשיך בבניית תוספת החדר בחזית הבניין בהתאם להיתר הבנייה החוקי שבידו.
התביעה החלופית לפיצוי בגין ירידת ערך – מתקבלת בחלקה מכוח דין פשרה.
לאחר בחינת נתוני השטח ואומדן הפגיעה בנוף ובאור,
נקבע כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי חד-פעמי וסופי בסך חלוט של 18,000 ₪ בגין ירידת הערך היחסית של הדירה בקומה
השנייה.
הסכום האמור ישולם בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק דין זה.
הנתבע מתחייב לבנות את גג ההרחבה (הנמצא מתחת לחלון התובע) עם שיפוע תקין ואיטום מוחלט,
ולא לעשות בגג זה שום שימוש קבוע או להציב עליו חפצים ומנועי מזגנים, כדי למנוע מטרדי רעש ופגיעה נוספת בתובע.
פסק הדין ניתן בתאריך כ"ד כסליו תשפ"ה