תביעה על חוב משותף בגין הוצאות אחזקה ושיפוץ תשתיות בבית משותף
הצדדים: התובע: נציג ועד הבית המשותף
הנתבע: בעל דירה בבית המשותף
חלק א': עיקרי טענות הצדדים
- טענות התובע (נציג ועד הבית):
התובע מכהן כנציג ועד הבית המוסמך של הבניין.
לטענתו, במהלך השנה האחרונה נוצר צורך דחוף ומיידי לשיפוץ מערכת הביוב הראשית ותיקון יסודות המקלט המשותף עקב בלאי חמור שאיים על יציבות המבנה.
אסיפת הדיירים התכנסה כחוק, ונתקבלה החלטת רוב מחייבת על פיה כל בעל דירה בבניין מחויב להשתתף בעלויות התיקון בסך של 15,000 ₪,
מעבר למסי ועד הבית הרגילים, לטובת "חוב משותף" זה.
התובע טוען כי בעוד שכל השכנים שילמו את חלקם, הנתבע מסרב בעקביות לשלם את הסכום האמור, ובכך פוגע בקופת הבניין וביכולת להשלים את העבודות באופן בטיחותי.
התובע מבקש לחייב את הנתבע במלוא החלק היחסי שלו.
- טענות הנתבע (בעל הדירה):
הנתבע כופר בחובתו לשלם את הסכום המלא.
לטענתו, הוא מתגורר בקומה העליונה של המבנה ואינו עושה כל שימוש במערכת הביוב התת-קרקעית של הבניין או בשטח המקלט,
ולכן לשיטתו אין זה מוצדק שהוא יישא בעלויות שוות לשכנים בקומה הראשונה הנהנים מכך ישירות.
עוד טוען הנתבע כי הוא לא נכח באסיפת הדיירים המדוברת בשל התחייבויות קודמות,
וכי ההחלטה התקבלה ללא הסכמתו המפורשת, ועל כן אין לה תוקף הלכתי מחייב לגביו
חלק ב': נימוקי בית הדין והמקורות ההלכתיים
בית הדין עיין בפרוטוקול אסיפת הדיירים, בדק את הצעות המחיר של הקבלן המבצע,
- חובת ההשתתפות של שותפים באחזקת מבנה משותף
הבסיס ההלכתי: במשנה במסכת בבא בתרא (דף ה.) ובשולחן ערוך (חושן משפט סימן קסא, סעיף א) נפסק במפורש כי שותפים בחצר או בבניין כופין זה את זה לבנות את הדברים ההכרחיים לשמירת המבנה ואחזקתו התקינה (כגון כותל, שער ונגזרותיהם).
נקבע הלכתית כי כל התשתיות המבניות של הבניין – ובכללן היסודות, המקלט, הגג ומערכת הביוב הראשית – נחשבות לשותפות קניינית גמורה של כלל בעלי הדירות.
הטענה של שכן בקומה עליונה כי אינו נהנה מהביוב התחתון או מהמקלט נדחית לחלוטין;
מאחר שהמבנה כולו נשען על יסודות אלו, ומאחר שהביוב הראשי משרת את זרימת המים של הבניין כולו, האחריות לאחזקתם משותפת ושווה לכולם ללא קשר למיקום הדירה.
- תוקפה של החלטת רוב באסיפת דיירים (מנהג המדינה)
הבסיס ההלכתי: שולחן ערוך חושן משפט (סימן קסג, סעיף א) פוסק כי "בני העיר כופין זה את זה" להוצאות משותפות, והחלטות הציבור או השותפים מתקבלות על פי דעת הרוב.
הכרעה:
חוק המקרקעין ומנהג המדינה בארץ מגדירים את סמכויות נציגות ועד הבית ואת החובה לציית להחלטות רוב חוקיות באסיפת דיירים בענייני אחזקה שוטפת והכרחית.
להלכה זו יש תוקף גמור בדין תורה מכוח הכלל "דינא דמלכותא דינא" ומנהג השותפים המקובל.
היעדרותו של הנתבע מן האסיפה מרצונו אינה פוטרת אותו מן החיוב, שכן הרוב מחייב את המיעוט בכל דבר שהוא תיקון הכרחי למניעת נזק למבנה.
התביעה מתקבלת במלואה. נקבע כי הנתבע מחויב להשתתף ב"חוב המשותף" עליו הוחלט כחוק.
הנתבע ישלם לתובע (לקופת ועד הבית) סך חלוט של 15,000 ₪ בגין חלקו היחסי בעלויות שיפוץ מערכת הביוב ויסודות המקלט המשותף בבניין.
הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה.
פסק הדין ניתן ונחתם בתאריך : כ"ו אייר תשפ"ג